<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א — בית הנשים שער השישי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
פעמים שהאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ואותו ולד האחרון פוחס צורתו של ולד הראשון, והוא שקראו אותו חכמים סנדל שדומה לסנדל דג של ים שאין לו צורה. סנדל זה לעולם יוצא כרוך עם הולד. אע"פ שהסנדל אין לו צורת פנים נדון כולד, ולד היה אלא שנרצף מדוחק הולד השני, ולפיכך יצא עם זכר יושבת לזכר ולנקבה שמא סנדל זה נקבה היא. יצא בפני עצמו בידוע שאינו סנדל אלא חתיכה וקורעין אותה אם יש בה עצם טמאה לידה ותולין אותה בבן קיימא ואין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה כמו שבארנו.
המפלת שליא הרי זו טמאה לידה, ולא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד ואעפ"י שאינו נמצא עכשיו בתוכו ודאי נימוח שפיר של שליא זו, במה דברים אמורים בשליא גדולה טפח אבל פחותה מטפח טהורה אלא שיש להחמיר עליה כדי שלא יבא הדבר לכלל טעות.
המפלת שפיר מלא דם מלא מים או שהוא מלא גוונין בין שהוא מלא בין שאינו מלא וכן מלא בשר בין צלול בין עכור אע"פ שאינו מרוקם הרי זו טמאה לידה מספק ויושבת עליו שבועים שמא נקבה היא.
ויוצא דופן אין אמו טמאה לידה ואפילו יצא עמו דם דרך דופן טהורה מכלום, אינה טמאה לידה עד שיצא דרך רחם ואינה טמאה נדה אלא בדם היוצא דרך רחם.
<h2>דף ט:</h2>
היולדת תאומים מונין לה מן האחרון בין לימי טומאה בין לימי טהרה, כיצד ילדה נקבה קודם שקיעת החמה ונקבה אחרת לאחר שקיעת החמה מונין לה שבועים מולד שני וכן הדין לימי טוהר והוא הדין ליולדת שני זכרים. ילדה נקבה לפני שקיעת החמה וזכר לאחר שקיעת החמה מונין לה מן הנקבה לפי שימי טומאה וימי טהרה של זכר נכללין בתוך ימי הנקבה ושל נקבה אינן נכללין בשל זכר. ילדה נקבה קודם שקיעת החמה ונפל לאחר שקיעת החמה ואין ניכר אם זכר אם נקבה הולכין באלו לחומרא ומונין לה שבועים מן הנפל שמא נקבה היא וימי טהרה מן הראשון שמא נפל זכר היה, וכן מונין לה בסוף מספק ימי נדה מן הראשון וימי נדה מן האחרון. וכן הדין כשילדה זכר לפני שקיעת החמה ונפל לאחר שקיעת החמה מונה שבועים מן האחרון שמא נקבה היא וימי טהרה מן הזכר.
ילדה נקבה ובתוך ימי טהרתה חזרה וילדה זכר הרי זו יושבת לזכר שבעה ואעפ"כ עולין למנין ימי טהרת הנקבה ואין משלימין לה ז' ימים טהורים שהתורה אמרה וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה רצופים ולא מפוזרים.
<h2>דף י.</h2>
המפלת חתיכה בין אדומה ושחורה בין ירוקה ולבנה קורעה ואם אין בה עצם אינה טמאה לידה, אבל טמאה נדה ואע"פ שלא יצא עמה דם שא"א לפתיחת הקבר בלא דם. וכן המפלת וידוע לה בבירור שהוא תוך ארבעים ואחד טמאה נדה ואינה טמאה לידה שאין הולד נוצר בפחות מארבעים ואחד יום. ויש מי שהורה דכל שלא גמרו מ"א יום ולא יצא עמו דם אפילו לנדה אינה חוששת שאינו אלא כמים ואין לו פתיחת הקבר, ויש לחוש להחמיר.
